<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ח'</h1>
<h2>דף ד.</h2>
וכל שטרי ישראל שאין עדים חתומים בו ומסרם בפני עדים כשר, כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, ואיתיה פ"ק דגיטין [י"א ע"א] דרבא הוה מגבה בשטרא פרסאה דמסריה באפי ישראל, ואי לאו משום קלא הוה גבי אפילו ממשעבדי, דעת התוספות. ודעת הרי"ף דדוקא בגיטין [פסקינן] כרבי אלעזר ולא בשטרות, ורבא לית הלכתא כותיה, ובשטרי הודאות והלואות אי נמי שטרי מכר דאית בהו אחריות וצריכי קלא, דוקא חתומים ולא בעידי מסירה. ור"ם כתב, שטר אע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר, והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים בפניהם, ויש מהגאונים [שכתבו] שצריך לומר לעדים כשמסרו בפניהם "חתמו והעידו זה", פי"א דמלוה.
<h2>דף י:</h2>
שטר שנעשה בערכאות של גוים או שכתוב בכל לשון, אם עשוי כתיקון שטרי ישראל שאין יכולים להזדייף בשום ענין ועידיו ישראל יודעים לקרותו, הוי כשר וגובה ממשעבדי. ושטרות שחותמיהם גוים פסולים, חוץ משטרי מקח או שטרי חוב. דוקא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר "בפנינו לוה פלוני וכו"'. והוא שיהיו עשויים בערכאות שלהם, ושיעידו ישראל על גוים אלו שהם עדים ועל השופט שקיים עדותם שאינם בקבלנות שוחד, הר"ם פכ"ז דמלוה ולוה. ושטרי הודאות ומתנות ופשרות ומחילות שהן בעדים שלהם, הם כחרס אפילו בכל הדברים האלו. אבל שטרי הלואות, אם נעשו כתיקון שטרי ישראל, כשרים וגובים אפילו ממשעבדי. ושטר שנכתב ונחתם בחותם מושל העיר במכר ובמתנה, הוי כערכאות של גוים וכשר. ומה שאמרו ערכאות, היינו דיינים שלהם. ושטר מתנה י"א שאע"ג דלית בה ראית מעות דקניא, אע"פ שר"ם לעיל [כתב] דלא [קניא]. ודיני ערכאות [כתובים] פ"ק דגיטין.
<h2>דף יא.</h2>
ושטר שעידיו גוים אבל מסרו הלוה למלוה בעידי ישראל או המוכר ללוקח, גובה מבני חרי, והוא שידעו לקרותו, ולא ממשעבדי דאין לו קול. ור"ם [כ"כ] פכ"ז דמלוה, ואיתיה פ"ק דגיטין.
<h2>דף נט.</h2>
החרש שאינו מדבר ואינו שומע או מדבר ואינו שומע כלום, מוכר ולוקח במטלטלין ולא בקרקע. אלם ששומע ואינו מדבר או מי שנשתתק מקחו וממכרו ומתנתו קיימים אפילו בקרקעות, והוא שיבדק כדרך שבודקין לגיטין, או יכתוב בכתב ידו.
ולענין מטלטלין הקטנים כבר שית קטנה כבת שבע, וכל חד לפום חורפיה, וכל זה כדי חייו. ואם יש לו אפוטרופוס אפילו כדי חייו לא, ר"ם פכ"ט במכירה. והגאון [כתב] שקטן דוקא כדי חייו ואם יש ממון הרבה נותנין לו מקצת שיתלמד בסחורה. והרמב"ן [כתב] דאפילו יתר מכדי חייו. ואין הקנין [קרקע] מיד הקטן כלום.
<h2>דף עא.</h2>
החרש שאינו מדבר ואינו שומע או מדבר ואינו שומע כלום, מוכר ולוקח במטלטלין ולא בקרקע. אלם ששומע ואינו מדבר או מי שנשתתק מקחו וממכרו ומתנתו קיימים אפילו בקרקעות, והוא שיבדק כדרך שבודקין לגיטין, או יכתוב בכתב ידו.
<h2>דף פו:</h2>
וכל שטרי ישראל שאין עדים חתומים בו ומסרם בפני עדים כשר, כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, ואיתיה פ"ק דגיטין [י"א ע"א] דרבא הוה מגבה בשטרא פרסאה דמסריה באפי ישראל, ואי לאו משום קלא הוה גבי אפילו ממשעבדי, דעת התוספות. ודעת הרי"ף דדוקא בגיטין [פסקינן] כרבי אלעזר ולא בשטרות, ורבא לית הלכתא כותיה, ובשטרי הודאות והלואות אי נמי שטרי מכר דאית בהו אחריות וצריכי קלא, דוקא חתומים ולא בעידי מסירה. ור"ם כתב, שטר אע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר, והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים בפניהם, ויש מהגאונים [שכתבו] שצריך לומר לעדים כשמסרו בפניהם "חתמו והעידו זה", פי"א דמלוה.
